מאת: אליהו
ז' אייר  ה'תשע"ה  19:51 

חידון התנך - הפנים האמיתיות של הציונות


בס"ד
כמידי שנה ההצגה חוזרת על עצמה. 
"חידון התנ"ך" של מדינת היהודים
כאשר ראש ממשלת הזדים מקבל את הכבוד לשאול שאלה ממש קשה כשלראשו כיפה. 
הסרוגים מתמוגגים הנה ההוכחה החותכת, אכן מדינה יהודית במיטבה, החרדים שוב טועים.
אבל ההצגה רק חושפת את המזימה הציונית 
חילון של עם ישראל . 
ההצגה משרתת את מנגנון גיוס הכספים מיהדות התפוצות חסרת עמוד שידרה היהודי.
 בערך כמו הדוכן להנחת תפילין בכותל שמשרת את אותה מטרה . 
החידון חושף את שיטתם המרושעת של הציונים. 
תנך חילוני בלי תורה שבעל פה. 
החידון בנוי על " היכן כתוב" ולא מה באמת כתוב. כי מה באמת כתוב זה בגמרא ובמדרשים . 
שם האמת היהודית צפונה ואותה הציונים מנסים בכל הכוח להכחיד. 
והמבין יבין. 
מאת: אליסף
כ"ד אייר  ה'תשע"ה  00:37 

יש פה הגזמה...


אני מסכים איתך לגמרי לגבי היחס שלך לאיך שהחילונים מתייחסים לנ"ך ושוכחים את התורה רואים רק את האורות והברקים,אבל אי אפשר לבוא ולכלול את כל משתתפי/ראשי חידון התנך בתור אנשים שמזלזלים בתנ"ך...
יש הרבה שעולים ומראים יחס חזק וקדוש כלפי התנ"ך וראש הממשלה הוא חלק ייצוגי בדבר יש משהו אבל אי אפשר להגזים בצורה שאתה מדבר.
ד' תשרי  ה'תשע"ו  11:18 

אין כלל הגזמה בדברי אליהו...



התיחסות לתנ"ך כאל ספר סיפורים ונתינת משמעות ערכית לידיעת סיפורים אלה בפני עצמם היא חילול ה' וחילול תורה"ק שאין כמותה.

וכתוב בזוה"ק (חלק ג' דף קנב.) וז"ל: "רבי שמעון אמר, ווי לההוא בר נש דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומלין דהדיוטי, דאי הכי אפילו בזמנא דא אנן יכלין למעבד אורייתא במלין דהדיוטי ובשבחא יתיר מכלהו, אי לאחזאה מלה דעלמא, אפילו אינון קפסירי דעלמא אית בינייהו מלין עלאין יתיר, אי הכי נזיל אבתרייהו ונעביד מנייהו אורייתא כהאי גוונא, אלא כל מלין דאורייתא מלין עלאין אינון ורזין עלאין:

וז"ל מרן ה'בן איש חי' (שנה ראשונה פר' אחרי מות קדושים): "חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה, חיבה יתירה נודעת להם, שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, נראה לי בסייעתא דשמיא, הנה נודע דתורה שבכתב דומה לארגז נאה ומפואר, שיש בו חדרים וחדרי חדרים למאות ולאלפים, חלוקים זה מזה במידתם בארכם ורחבם וקומתם, שכל אחד ואחד מהם עשוי בחכמה נפלאה, ומתוקן לתשמיש פרטי לכמה מיני טבעות ושירים ונזמים של אבנים טובות ומרגליות, ולכמה מיני דברים סגולת מלכים, כל דבר כפי מדתו ושיעורו ויקרת ערכו, ויתן המלך לבנו יחידו את הארגז המופלא הזה להתבונן בו, ולדעת מה תשמיש ראוי להשתמש בזה החדר, ומה תשמיש ראוי להשתמש בזה החדר, ועוד מסר לו כמה מיני תכשיטין העשויים ומתוקנים באבנים טובות ומרגליות, וכמה מיני סגולת מלכים מינים ממינים שונים, שיתבונן מדעתו להניח כל מין ומין בחדר ואוצר הראוי לו, וכן השם יתברך נתן תורה שבכתב תחלה לעמו ישראל, ועשה בה כמה אוצרות וחדרים בכל פסוק ופסוק, והכל עשה בחכמה, ואחר כך מסר להם תורה שבעל פה, שהיא הקבלה והמסורת הרחבה מני ים, וצוה להם להתבונן ביגיעה רבה למצוא מקום בתורה שבכתב אשר יכול לשום בו כל דבר ודבר מתורה שבעל פה כראוי לו, באופן שכל החדרים והאוצרות שתקן ועשה בתורה שבכתב צריך שימלאום מדברי תורה שבעל פה:

ועל כן תורה שבכתב נקראת כלי חמדה, שהיא כמו כלים אשר ימלאום אבנים טובות ומרגליות, וסגולת מלכים, ותורה שבעל פה היא נקראת חיבה יתירה, כי דבריה הן הן אשר יקרים מפנינים, וסגולת מלכים, וזה שאמר חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה היא תורה שבכתב, ואם תאמר והלא גם אומות העולם העתיקו כל תורה שבכתב, והיא כתובה אצלם כמו שכתובה אצלינו, לזה אמר חיבה יתירה נודעת להם, פירוש חיבה יתירה היא תורה שבעל פה, לא נודעה אלא לישראל, דעל ידי כן ימלאו את אוצרות תורה שבכתב מתורה שבעל פה, שבכל פסוק ופסוק דורשים כמה דברים ועושים לו שבעים פנים, מה שאין כן אומות העולם, אין בידם אלא הארגז שהוא כולל כלים רבים, ואין להם דבר שיניחו בתוך הכלים למלאותם, ומה תועלת יש להם ממנה, ולזה אמר מגיד דבריו ליעקב, אלו דברי תורה שבעל פה, ולכן נמצא חוקיו ומשפטיו שכתובים בתורה שבכתב אינם אלא רק לישראל, ולא עשה כן לכל גוי, יען דאפילו משפטים הכתובים בתורה שבכתב אשר טעמם הפשטי גלוי לכל אדם, גם כן אני קורא על הגוים בל ידעום, כאשר יראה הרואה שגם דיני ממונות ודיני נפשות הכתובים בתורה שבכתב, ישתנה פשוטם מכח הקבלה והמסורת שיש לנו בתורה שבעל פה: ועיין עוד כאן. בברכה, יואל.